הרב ד"ר מיכאל אברהם
בס"ד
כיצד עלינו לשפוט מעשים של אדם? מי אחראי למעשים אלה, הקב"ה או האדם עצמו? אחרי קבורת יעקב אבינו, יוסף מרגיע את אחיו באומרו: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב". העובדה שאחים שימשו כשלוחיו של המקום אמורה לכל הפחות להפחית מכובד האשמה המונחת על כתפיהם. הרגילו אותנו לחשוב שאין סתירה בין העובדה שהאחראי למעשה ברובד התיאולוגי הוא הקב"ה, ובו בזמן במישור האנושי – אחראי לו האדם.
תפיסה זו בעייתית מבחינה לוגית. אנחנו רואים באירוע א סיבתו של אירוע ב, אם הוא תנאי מספיק להתרחשותו, כלומר שאם א התרחש אז בהכרח יתרחש גם ב. כוח הגרביטציה הוא סיבה לנפילתה של אבן אם הכוח הוא תנאי מספיק לנפילה (בהינתן נסיבות נוספות). אם מדובר במעשה של אדם, הוא אחראי לו אם מתקיים תנאי נוסף: שהוא התכוון לכך ושהייתה לו בחירה. אם כך, בהינתן שאחי יוסף התכוונו למכור אותו לעבד, הם האחראים למה שקרה, וכנראה זה היה קורה גם אם הדבר לא היה מתאים לתכניותיו של הקב"ה. לחלופין, אם הקב"ה הוא הגורם למכירת יוסף, אין להטיל אשמה על האחים.
יש שרצו לטעון שגם אם התוצאה הייתה מתרחשת בכל אופן, הרצון הרע הופך את האדם לאחראי לה. אך לפי זה די גם ברצון שלא התממש כדי להטיל אחריות מלאה על האדם (ראו באור החיים על הפסוק הזה עצמו). מעבר לכך, גם הרצון שלנו הוא אירוע שמתרחש בעולם, אם כן, גם הוא לא אמור להיות בידינו אלא בידי הקב"ה. ובכלל, אין ספק שהקב"ה אינו מעוניין שייעשו חטאים, אבל הם בכל זאת קורים. עולה מכך, שבמסגרת הבחירה שהקב"ה החליט להעניק לנו, יש לנו יכולת להרע גם בניגוד לרצונו. משמע, מה שקורה בעולם קורה לא רק בהתאם לתכניותיו.
ומה לגבי אחי יוסף? אשאיר זאת לקוראים.
המסקנה המובנת מאליה היא שהאדם אחראי למעשיו. כך גם לגבי קבוצות או מפלגות, גם ואולי בעיקר אם מעשיהן והחלטותיהן נעשות בשם התורה או 'רצון ה''. ב'נתיב השלישי' אנחנו מאד לא אוהבים את התנהלותן של ההנהגות החרדיות והדתיות-לאומיות הנוכחיות, ולכן איננו מוכנים להסתפק בכך שכוונתן רצויה (גם אם זה נכון), ובטח לא לראות בכך את רצון ה'. מטרתנו ליצור אלטרנטיבה שלישית שתביא להתנהלות ראויה יותר. מוזמנים להצטרף אלינו (דרך אתר 'הנתיב השלישי').
התפרסם במקור בעלון "שבתון".